יפה ופסל, סרגיי הבחין בי מיד בבר עם חברות. ניגש, הציע בנאלי לשתות ולהכיר:

סרז ' ה. מה שמך? מה אתה שותה? תן לי לטפל בך!

אלנה. אבל…. אני לא לבד…. - קצת מבולבלת, פיתלתי את הלשון.
בסופו של דבר כבר ישבתי עם חבריו ולגמתי יין לבן. הוא התגלה כמנהל ביניים בחברת הסלולר. הוא היה מבוגר ממני בשבע שנים, אבל הוא נראה נהדר והיה מאוד אדיב. באותו ערב רקדנו קצת, שוחחנו והוא התנדב ללוות אותי. החברות הבינו הכל ולא ממש אכפת להן.
בכל אופן, באותו ערב מאוחר, הוא פשוט ליווה אותי הביתה והחלפנו טלפונים. כעבור חצי שנה התחתנתי איתו. חיי המשפחה היו רגילים, הוא היה נורמלי במין, אבל לא יותר. הדבר העיקרי שהוא "הדביק" אותי הוא ציד. סרגיי עצמו הלך ליער עם רובה מאז ילדותו עם אביו ואחיו.
אהבתי את היער ואת הציד מהגיחה הראשונה. בעלי לימד אותי בסבלנות את הדקויות, לקח הפסקות בהתנשאות כשהיא עייפה מאוד. היריות הראשונות לא היו צפויות לשום מקום, אבל בפעם הרביעית פגעתי בחרש. עם זאת, זה היה מגניב. אהבתי מאוד. בשמחה, פתאום רציתי למצוץ לבעלי. רק מהר לקחת את הזין שלו בפה ולבלוע את הזרע שלו. אני זוכר את תדהמתו-אפילו לא עלה בדעתי לזיין את אשתו ביער. דירות דיסקרטיות מוזרות, כמובן.
הרצון המוזר הזה למין, בכל צורה שהיא, צץ כל הזמן אחרי הצילומים המוצלחים שלי. עם הזמן, הבעל ניקה את הרגע הזה והיציאות ליער הפכו תכופות יותר ויותר. הוא כבר ירה פחות בעצמו, צפה בי יותר, ואחרי הציפור שנרצחה, הוא ניגש בשמחה וכמעט ללא משחק מקדים, הניח אותי על העץ הקרוב ביותר, וזיין אותי במהירות, או הניח אותו על ברכיו וטבל את הזין שלו בפה שלי. זרמתי מהרפתקאות הציד האלה בצורה קשה-המראה של ציפורים שוכבות לידנו גרם ליותר מהפורנו שסובבנו לפני שיעורי המין הביתיים שלנו.
החיים הלכו….. עבדנו, התווכחנו, השלמנו, הלכנו ביערות בעונת הציד. בגיל עשרים וארבע ילדתי ילדה יפה, ובגיל עשרים ושמונה מצאתי אצל בעלי התכתבות עם איזה כוס מהעבודה, שבה הם נזכרו איך אתמול בארוחת הצהריים הוא ליקק את הכוס שלה בחדר האחורי. יצור, נבנו, דירות דיסקרטיות וחלאות…
שאג, שכב ברגליים והבטיח שלעולם לא. מה יש לנו בת! ואני לקחתי ולא האמנתי! לא האמנתי, לפחות תהרוג אותי. לא ראיתי כנות בעיניים. והתגרשה. הוא התגרש בשלווה, הוא רואה את בתו כל הזמן, הוא עוזר בכסף. כן, והוא הלך עם הכסף שלו-היא עצמה כבר הייתה אז סגנית המנהלת המשפטית בחברה גדולה, אם כי מאוד קשוחה. העיקר שלקחתי ממנו את הרובה! די יקר, איטלקי. וקופסת תחמושת-ברגע שלא הרגת את גנדון באותו רגע)))
מאז הגירושים היא שקעה בענייני עבודה, ובתה לא נתנה זמן פנוי. בקיצור, העבודה היא בית, הכל לפי הקלאסיקה. אמא ואבא לא רצו בנכדה, לעתים קרובות לקחו אותם לסוף השבוע. אבל אפילו טיולים נדירים עם חברות לרקוד איפשהו לא נתנו שום השראה להכיר מישהו.

במשך זמן רב, לפעמים טובלת את כל אצבעותיה בנרתיק חלק, הביאה את עצמה לאורגזמה אחת או שתיים, מדמיינת איזה זיון ביער, במשרדים, בדירות, במסיבות…. היא קמה והבינה שזה הכל! האוננות המטופשת הזו לא הביאה לי שום סיפוק. כן, פריקה, אבל…. לעזאזל, הזין של בעלי צץ בשפתיים שלי אחרי ציד מוצלח! איפה הרובה שלי???!!!
בסוף אוגוסט קיבלה רישיון לצייד מים, ביצה-שדה ושדה. חיכיתי לסוף השבוע הקרוב עם לב פועם חזק. בראש היה חבורה של הכל-הליכה של קילומטרים ביער באוויר הצח, ירי ואוננות אחרי זריקה מוצלחת. כן, חיכיתי ליום הזה, רציתי הכל, הכוס זרם בציפייה.
ביום שבת בבוקר, זרקתי את הרובה והתרמיל שלי עם כל מה שצריך לטויוטה הישנה והנאמנה שלי ועזבתי. ההיתר היה בחוות ציד במרחק של שישים קילומטרים מהעיר-היא הפעילה את קרידה ועזבה ברחובות האפלים עוד מחוץ לעיר.
אחרי כמה שעות כבר הלכתי ביער שהתעורר לאחרונה. לבד. זה בסדר. מזג האוויר חם ושקט, היער חי את חייו, מדבר בקול רם או בקושי נשמע. נשמתי חזה מלא, הרגשתי שאני מחייכת מעט והולכת, הולכת, הולכת….
כשעה לאחר מכן היא יצאה לבריכה קטנה והסתתרה. מאז הטיולים עם הבעל ידעתי - כאן אתה צריך לחכות לברווז. התיישבתי על שמיכה אטומה למים, מזגתי תה. הם המריאו ממקום כלשהו של קנים רחוקים-עפו מעל המים. ירייה אחר ירייה-מעבר לעזאזל. עוד ועוד. דירות דיסקרטיות פגעו!!! לעזאזל, יש לי. איזה שיא אחרי כל כך הרבה זמן בלי להתאמן. אוי, נפל רחוק, איך להשיג את זה? הזרם לא בכיוון שלי, זיהום. הוא יעזוב! הוא יעזוב!!! דפוק, נעלם, אני לא מקבל)))))).
כורע על החוף, נשף במרירות וחשב, שום דבר-היום עובר, זה עדיין יסתדר…. באותו הזמן הרגשתי את הדגדגן האהוב שלי מונח על התחתונים שלי ומרגיש את עצמו בגל בבטן התחתונה. לא, לא עכשיו. אני הולך להיות דומה יותר.
כשנסעתי כקילומטר עמוק לתוך היער, שמעתי רשרוש וצעדים. האטתי את הצעד והתחלתי להקשיב-אדם. אנחנו צריכים לחתום.

מי כאן? תיזהר, אני עם הרובה-אמרתי בשקט.

הבנתי. אני קוטף פטריות.
דקה לאחר מכן ראיתי גבר נמוך בשנות הארבעים לחייו במעיל גשם עמיד למים ועם סל ארוג כזה, עתיק. סוג של טוב לב, חייך אלי:

אה, אמזון, אל תירה, אני אמלא כל משאלה שלך-בקול צרוד, כנראה מעושן, הגיע אלי.
אהבתי את הטונאליות:

בסדר, תחיה, לסוביצ ' יק.
מה שמך, בת?

כן, תודה על "הבת", כמובן, אבל אתה לא הרבה יותר מבוגר. שום דבר על" אתה " מיד?

אין בעיה. סשה אני גר בקרבת מקום, הולך כאן, אוסף פטריות, נושם אוויר.

אלנה. נכון להיום, הציידת הכושלת-גיחכה, ענתה.

בוא נשב, נאכל חטיף-סשה אמר בחיוך.

ובוא דירות דיסקרטיות-לא הרגשתי מאוימת, עניתי.
כשדיברתי על כל השטויות הטבעיות, ידעתי שאזיין אותו. אני לא יודע איך, אבל אני אדפוק אותך. הוא החדיר בי איזשהו כוח רוסי, כפרי-גבר עם מוט. גבר רוסי מנוסה ופשוט. היה לו הומור די בנאלי, אז מסיבה כלשהי שאלתי לא את הנושא:

סשה, אתה נשוי?

לא, אשתי נעלמה מזמן. היא נסעה עם רואה החשבון של החווה שלנו לסיביר כדי להרוויח כסף.
אני יכול לגעת בך? מזמן רציתי ללטף מישהו כמוך.

מה זה? - קצת מתוח, ענה סשה.

פשוט וחי. אמיתי!